החלטה בתיק ב"ש 5140/08

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' דותן, ס. נשיא) בב"ש 13399/08 מיום 12.8.08, בה הורה כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

ייאמר מיד, כי עניינו של הערר מוגבל לשאלה האם נכונה מסקנת בית משפט קמא לפיה יש ראיות לכאורה נגד העורר, במידה המבססת כראוי את מעצרו עד לתום ההליכים. אין העורר מעמיד במחלוקת את שאלת קיומה של עילת מעצר, והוא אף מודה כי אם יימצא שיש ראיות לכאורה נגדו, לא ניתן לשחררו בחלופת מעצר.

כתב האישום הוגש נגד שניים: העורר ונאשם נוסף, אשר מימרן שמו (להלן: אשר). כתב האישום מכיל 10 אישומים, וארבעה מהם, אישומים 2, 4, 6 ו-7, מיוחסים גם לעורר. על פי כתב האישום, רכש אשר מן העורר סם מסוכן מסוג קוקאין, בארבעה האירועים המפורטים באישומים הרלוונטיים לעורר. עסקאות אלה בוצעו בתיווכו של תומר קניאס (להלן: תומר), העומד לדין בנפרד בגין מעורבותו בעסקאות הסמים. מדברי ב"כ המשיבה הבנתי כי בימים האחרונים הורשע תומר ונדון לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, במסגרת הסדר טיעון.

ב"כ העורר אינו חולק על כך שתומר מפליל את העורר בהודעותיו. אלא שלטענתו, הודעותיו של תומר הן מן הסוג שגם בשלב בו אין מעריכים את ראיות התביעה לעניין מהימנותן, אין הן מסוגלות לספק גרסה משכנעת על פניה, שכן הן נגועות בסתירות שונות, אותן הדגים. בנוסף, כך טען, אין בידי המשיבה ראיות תומכות לגרסתו של תומר, ולית מאן דפליג כי עדותו טעונה חיזוק רב, אם לא סיוע.

נפנה, אם כך, לבחינת חומר הראיות.

תומר טוען בהודעותיו, כי הוא עצמו אינו סוחר בסמים, אולם הוא תיווך בין אשר, שרצה לקנות סמים, לבין העורר, המכונה ג'וג'ו והמוכר לו כסוחר סמים. את העורר הכיר לפני שנים, על שפת הים, ומאז קנה ממנו קוקאין לשימושו העצמי. תומר מעיד כי נתן לאשר את מספר הטלפון הנייד של העורר. על פי גרסתו, הגיע פעמיים לשוק בפתח תקווה ביחד עם אשר, שם יש לעורר בסטה, ואשר רכש ממנו קוקאין, פעם 7 גר', פעם 14 גר'. היו, לדבריו עוד מקרים בהם הגיע אשר לבדו לעורר על מנת לרכוש ממנו סמים. בפעם בה רכש אשר מן העורר 7 גר' קוקאין, הגיע בחור מירושלים ברכב הונדה ישן, והוא קנה את הסמים מאשר. העסקה התבצעה ברכבו של אשר ושולמו עליה 3,500 ש"ח. בפעם השנייה רכש אשר מן העורר 14 גר' קוקאין, עבור בחור עמו נפגשו באזור בית שמש, ואשר הגיע למקום העסקה ברכב BMW. למקום המפגש הגיע אדם נוסף, בטנדר. עם הבחור שהגיע בטנדר אשר "הסתדר", אולם נתגלע ויכוח בין אשר לבין בעל ה- BMW, והם נסעו אחריו לכיוון ירושלים. לאחר שיושבו ההדורים התבצעה העסקה, ואז חזרו אשר ותומר לעורר כדי לשלם לו את תמורת הסמים שרכש אשר בהקפה (הודעת תומר מיום 15.6.08). 

דו"ח עיקוב מתעד את המפגש בין תומר ואשר לבין בעל ה- BMW בצומת שמשון, וכן את המפגש בינם לבין בעל הטנדר. בעל הטנדר, דוד פחימה, נעצר מיד לאחר שהסתלק ממקום המפגש ובחזקתו נתפס קוקאין במשקל כ- 5 גר'. הדו"ח מתאר את המעקב אחר המכוניות בדרכן לירושלים. סופו של דבר בוצע מעצר וברכבו של בעל ה- BMW נתפסו סמים מסוג קוקאין, במשקל 7 גר'. הקונה, מוריס דהן, מאשר כי קנה את הסמים, ואף מתאר את הויכוח בינו לבין אשר.

השתלשלות אירועים זו עומדת ביסוד אישום 2, המיוחס לעורר ולאשר גם יחד, ולאישום   3, המיוחס לאשר בלבד. על פי האישום השני, מכר העורר לאשר קוקאין במשקל 14 גר'. מן הכמות הזו מכר אשר לפחימה ולדהן, כאמור לעיל.

כאן המקום לומר, כי המשטרה האזינה לטלפון של אשר במהלך התקופה שקדמה למעצרו, ובשלב מסוים אף ביצעה עיקובים על תנועותיו. בתיק החקירה מצויות שיחות טלפון רבות שהתנהלו בין אשר לבין תומר, ואלה הוצגו במהלך החקירה לתומר על מנת שיפרשן. בשיחות הללו אין מופיע שמו של העורר, אולם הן מהוות תמיכה כוללת לגרסתו. והנה, בשיחות מס'  5210 מיום 5.5.08, נשמע אשר שואל את תומר אם תומר "יכול לסגור איתו על שבע מחר", ותומר משיב בחיוב. בשיחה 5279 מיום 6.5.08, בשעה 12:16, שואל אשר את תומר אם דיבר עם "הבן אדם", ותומר משיב בחיוב, ומאשר, בתשובה לשאלה נוספת, כי יש לאותו בן אדם "שבע". לבקשתו של אשר הוא מבטיח לו לבדוק אם יהיה לו "ארבע עשרה". בשיחה מס' 5285 מיום 6.5.08, בשעה 12:41, משוחחים אשר ותומר, כשתומר מודיע לאשר ש"הוא" יכול להביא "את זה" בעוד שעה - שעה וחצי. לשאלתו של תומר את אשר כמה הוא רוצה, משיב אשר כי אין לו מספיק כסף כדי לשלם "על ארבע עשרה", ולשאלתו של תומר הוא אומר "שבע", ושואל אם הוא יכול לקנות את היתר בהקפה על מנת שישלם ל"הוא" לאחר שיצליח למכור את הסם הלאה. משהוצגה שיחה זו לתומר בחקירתו, הסביר כי בשיחה ביקש ממנו אשר שהוא ידבר עם ג'וג'ו (העורר), שיבקש ממנו 7 גר', ובסוף השיחה רצה 14 גר', אבל לא היה לו כסף (הודעת תומר מיום 16.6.08).

כך גם מוצגת לתומר שיחה 5313, אף היא מיום 6.5.08, בשעה 14:45, בה נשמע אשר מבקש מתומר לומר "לו" שייצא אליו כי הוא מחכה לו בכניסה לחנייה, משום שאינו רוצה לשלם כסף על החנייה. תומר אומר לאשר שיגיד שהוא הולך לחנות של שמוליק לכמה דקות ויוצא. על שיחה זו אומר תומר כי אשר התקשר אליו וטען כי הגיע לפתח תקווה אבל ג'וג'ו אינו עונה לו. תומר התקשר לג'וג'ו והלה ענה לו שהוא כבר עם אשר (הודעת תומר מיום 16.6.08). תומר מספר למשטרה כי לשמוליק יש חנות בשוק בפתח תקווה, ליד הבסטה של העורר, וכי העורר נוהג להחביא את הסמים שלו מאחורי החנות של שמוליק (הודעת תומר מיום 17.6.08). שמוליק, יש לומר, הוא שמואל כהן, ששימש כחלופת מעצר עבור העורר בתיק קודם, בו נדון לאחרונה לעונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בשל עבירה של הספקת סם.

מספר דקות לפני שהתקיימה השיחה 5313, קלטה המשטרה שיחה בין מוריס דהן לבין אשר, שיחה 5308, בשעה 14:40, בה מדווח אשר למוריס שהוא "לוקח את זה ממנו עכשיו, כבר בפתח תקווה" ומציע למוריס להיפגש בלטרון. דקות לאחר שיחה 5313, בשעה 14:59, מודיע אשר למוריס בשיחה 5317, ש"זה אצלו", והם קובעים להיפגש בירושלים. בסופו של דבר, כעולה משיחות נוספות שהואזנו באותו יום, נפגשו השניים בהר חוצבים. מוריס מאשר בהודעתו (מיום 18.6.08), כי רכש מאשר באותו יום סם מסוג קוקאין במשקל של גרם אחד.

השתלשלות זו עומדת ביסוד האישום הרביעי, המיוחס לעורר ולאשר. על פי אישום זה, מכר העורר לאשר קוקאין בכמות שאינה ידועה למאשימה, ומן הכמות שרכש מכר אשר למוריס, כמפורט לעיל.

באופן דומה מסביר תומר שיחות שהוצגו לו, והמתייחסות לאישומים השישי והשביעי.

הודעותיו של תומר קוהרנטיות וברורות, וניכר בו שהוא משוחח עם חוקריו בגילוי לב. תומר מפליל את עצמו, ולא שמעתי כל טענה או הסבר, מדוע החליט, בהזדמנות זו, להעליל על העורר עלילות דברים. לאחר שעיינתי בהודעותיו, לא מצאתי בהן פרכות מן הסוג המאיין את ערכן כבר בשלב של בחינתן לכאורה. משנתבקש תומר לתאר בפני חוקריו אירועים שהתרחשו על פני שבועות, ולהסביר עשרות שיחות טלפון אשר ניתן להתרשם מן הדוברים בהן כי הם ממעטים בדיבור ומדברים בקודים, אין להעלות על הדעת שלא יטעה לעיתים. אני סבורה, אם כך, כי הודעותיו של תומר יש בהן כדי לשמש מסד לביסוס ראיות לכאורה נגד העורר. להודעות אלה מצטרפים חיזוקים כלליים, שתוארו לעיל, והתומכים בגרסתו בכל הנוגע לעצם קרות האירועים. בנוסף, בידי המשיבה חיזוקים לגרסתו של תומר, אשר יש בהם כדי לתמוך בה גם בכל הנוגע למעורבותו של העורר בעסקי הסמים.

החיזוק הבולט הוא גרסתו של העורר במשטרה. העורר משיב לחוקרו כי הוא עובד בשוק בפתח תקווה מזה מספר שנים, וכי שמוליק (שמואל כהן) היה המעסיק שלו בחנות ממתקים שם. לשאלת החוקר האם הוא מכיר את תומר קניאס הוא משיב בשלילה, ולשאלת החוקר אם הוא מכיר אדם בשם תומר הוא משיב שיש הרבה תומר שהוא מכיר. הוא מאשר כי כינויו ג'וג'ו. החוקר מציג לו את תמונתו של תומר קניאס, והעורר טוען באופן נחרץ כי אינו מכיר אותו. ממילא הוא משיב בשלילה לכל שאלה הנוגעת לעסקאות הסמים. תפנית בהתנהלותו מתרחש כאשר החוקר מציג בפני העורר את מספר הטלפון הנייד שלו עצמו. העורר טוען כי אינו מכיר את הטלפון הזה, והחל מאותו רגע ואילך הוא מבקש לשמור על זכות השתיקה.

אני סבורה, כי עצם התכחשותו של העורר להיכרותו עם תומר מהווה ראיית חיזוק משמעותית לראיות התביעה. לא שמעתי בטיעוני הסנגור הסבר מתקבל על הדעת להתכחשות זו. טענת העורר כי הוא "מכיר הרבה תומר" לאו טענה היא, וודאי כך לאחר שהוצגה לו תמונתו של תומר קניאס, והוא נותר בעמדתו לפיה אינו מוכר לו. זוהי גרסה חד משמעית, שקרית, אשר ניתנה בשלב בו חשב, ככל הנראה, כי יוכל להתמודד עם השאלות על ידי מתן תשובות השוללות כל היכרות עם תומר וכל קשר לסמים. נראה, כי העורר נתעטף בשתיקה משהבין, מתוך השאלה בדבר מספר הטלפון שלו, כי בידי המשטרה האזנות סתר, העלולות לקשור בינו לבין יתר המעורבים בעסקאות הסמים.

גם התכחשותו של העורר להיותו הבעלים של הטלפון הנייד שמספרו הוצג לו היא בבחינת חיזוק משמעותי לראיות התביעה. נעלה מכל ספק כי המדובר במכשיר הטלפון שלו, וגם בא כוחו לא טען אחרת. אם צריך ראיה לדבר, היא מצויה בעובדה שזה הטלפון שהוא מסר לשירות בתי הסוהר כמספר הטלפון שלו, וכי זה מספר הטלפון המופיע הן בזכרון של הטלפון הנייד של אשת העורר והן בזכרון של הטלפון הנייד של שמואל כהן, כמספר הטלפון שלו.

זאת ועוד. בפלטי שיחות הטלפון הנייד של תומר, ניתן לראות התקשרויות בין תומר לבין אשר, ובין תומר לבין העורר, בתדירות רבה ובסמיכות זמנים, בימים בהם בוצעו עסקאות סמים המיוחסות לעורר. כך, לדוגמא, ביום 14.5.08 (האישום השני), ניתן לראות 9 התקשרויות רצופות, בזו אחר זו, בין תומר לבין אשר, בין השעות 18:35 ל- 18:57. לאחר מכן, מתועדות 8 התקשרויות בין תומר לבין העורר, בין השעות 19:36 ל- 21:12. וכך, ביום 17.4.08 (האישום השישי), ניתן לראות 2 התקשרויות בין תומר לבין העורר בשעה 13:29, ומיד לאחר מכן, בשעה 13:30, 3 התקשרויות לאשר. וכך, בהמשך אותו יום, בשעה 17:19, יש שיחה בין תומר לבין העורר, מיד לאחריה שיחה לאשר, ושוב לעורר מיד לאחר מכן. הסברו של ב"כ העורר לפיו תומר נהג להתקשר לעורר ולבקש את שמואל כהן, ולעיתים שוחח עם העורר כשלא מצא את שמואל כהן, אינו הסבר, הן מן הטעם שלא בא מפי העורר עצמו, והן מן הטעם שאינו הסבר לגופו של עניין, שכן נחוץ הסבר משכנע יותר, גם בשלב זה, לריבוי השיחות ולסמיכות הזמנים בין ההתקשרויות של תומר לאשר ובין התקשרויותיו לעורר. תמונת השיחות הזו יש בה תמיכה של ממש לגרסתו של תומר, שהציג עצמו כמתווך בין השניים.

סוף דבר, דעתי כדעתו של בית משפט קמא, כי המשיבה עמדה בנטל להראות כי בידיה ראיות לכאורה נגד העורר, בעוצמה המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. צדק, איפוא, בית משפט קמא בהחלטתו.